יש עיקר ויש טפל, איך להבדיל ביניהם ובמה כדאי להתרכז?
- מאי קמחי
- 26 ביולי 2020
- זמן קריאה 2 דקות
יכול להיות שאתם יכולים להתרכז בדברים משמעותיים יותר...
״וואי כמה הזעתי באימון הזה!״
״יואו איזה אימון פסיכי היה, יצאתי גמורה לגמרי!״
״את לא מבינה, אחרי האימון ההוא הייתי תפוסה לאיזה 4 ימים, בקושי יכלתי לזוז!״
אלו משפטים שכולנו כנראה שמענו ואף חלקנו אפילו אמרנו או אומרים אותם. ואני רוצה להגיד לכם שוואלה, יכול להיות שאתם מספספים את העניין, ואפילו יש מצב שאתם פוגעים לעצמכם בהתקדמות.
אני תמיד מסבירה למתאמנים שלי (בעיקר באימונים הראשונים) שסביר להניח שהאימונים איתי ירגישו שונה ממה שהם רגילים או ממה שהם חושבים שאימון אמור להיות.
לא בטוח שתזיעו, תלוי כמה חם יהיה וכמה ׳מזיענים׳ אתם, בכל מקרה זיעה זה פשוט מים וזה דרך לקרר את הגוף. אין לה שום קשר להיפרטרופיה (עלייה במסת שריר), פיתוח כוח, שריפת קלוריות או כל מה שאולי קשור למטרות האימון שלכם.
אם יצאתם מהאימון שלי גמורים רצח אני כנראה כשלתי בתפקידי כמאמנת ודחפתי אתכם יותר מדי קרוב לקצה. אם האימונים שלכם באופן כללי ׳גומרים׳ אתכם ואתם מתקשים להמשיך את היום אחריהם או להתאושש מהם, הם לא מותאמים לרמה שלכם, עלולים לפצוע אתכם וגם סביר שהם לא יביאו לתוצאות שהייתם רוצים לקבל מהם, בגלל ההתאוששות הלא מספקת.
אם אתם לא זזים כמה ימים אחרי האימון והכל כואב (וזה לא אימון ראשון מזה מלא זמן שלא התאמנתם או אימון מסוג חדש) אז האימון ממש לא היה שווה את זה! הנכות החלקית שאתם סובלים ממנה ותחושת הכאב והעייפות הכללית (שאגב, כנראה רק ממש תפגע לכם באימונים הבאים וגם בפעילות הלא יזומה שלכם, התנועה היומיות).
תשאפו לעבוד חכם, לא קשה.
תופתעו איך אפשר להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות שאתם מתעדפים התאוששות, עומס יסף, צריכת חלבון מספקת וכו׳ ולא תחושות שונות שאתם חשים באימון ואחריו.
זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך אפשר לעשות הרבה פחות כשעובדים חכם יותר, לחסוך זמן ותסכול מיותר. תתעסקו בעיקר ולא בטפל.
Comments